תפנית נשימה

מוסררה מיקס 18 |  על אי-ודאות ושיבושים אחרים
"אלוהים לא משחק בקוביות!"  - אלברט איינשטיין

מה יקרה מחר? איך ישרוד העולם? איזה חיים צפויים לנו ולילדנו בעתיד? האם תפרוץ עוד מלחמת עולם? מה עתיד להשתבש? האם יש משהו שאפשר לבטוח בו ללא עוררין?

המונח אי-ודאות מקפל בתוכו עולם שלם של מושגים ותחושות. כל אדם החי בתקופתנו יכול להזדהות עם תחושת חוסר הוודאות: בעידן המידע, שבו יש באפשרותנו ללקט אלפי עובדות בלחיצת כפתור, אנו עדיין ניצבים מול המורכבות הכרוכה בניסיון ליצור מכל האינפורמציה הזו תמונת מציאות ודאית וקוהרנטית. אי-ודאות (או סָפֵק) הוא מצב ביניים. זו אינה דחייה מוחלטת של עובדה, מידע או אמונה, אך גם לא קבלה שלהם. אפשר להגדיר את תמצית הקיום האנושי כ"אי-ודאות מתמשכת" לצד פיתוח שיטות מדידה שמתיימרות לנבא עתיד ולייצר מציאות ברורה וודאית.
הצורך בוודאות, בהתוויית תכנית בהירה המאפשרת שליטה בחיינו, הוא טבעי ובסיסי – אך גם מתעתע. בעולם הפיזיקה, "עקרון האי-ודאות" שניסח הייזנברג קובע כי לא ניתן לקבוע בו-זמנית ערכים מדויקים לזוגות משתנים מדידים: ככל שמדידת ערך אחד מדויקת יותר, כך תלך ותרד רמת הדיוק שבה נמדד בן זוגו. עקרון זה חלחל והשפיע גם על עולמות הפילוסופיה והתרבות – ככל שהמידע לגבי המציאות גדל, כך מצטמצמת ביחס ישיר יכולתנו לדעת את המציאות באופן מדויק. אי-ודאות הוא גם מושג מפתח בכלכלה, ולמעשה אפשר לומר שזהו הכוח הכלכלי הבסיסי ביותר (שאת התגלמותו אפשר לראות בבורסה, למשל) – תילי תילים של שיטות ומחקרים הנכתבים ונהגים בתחום הכלכלה הם במהותם ניסיונות להתמודד עם מצבי אי-ודאות כלכליים. בשדה הביולוגיה נקשר מושג אי-הוודאות למושג הכאוס ולניסיון להבין האם עולם הטבע נשלט על ידי חוקיות מסוימת. אורגניזמים שואפים לסדר ולהבדלות מאי-סדר, שהוא מצב של אי-ודאות. בה בעת, אי-הוודאות מעמיד אתגרים שמובילים להתקדמות ולהתחדשות.
הוויית הדברים היא שאין לנו באמת אחיזה בתכנית החיים; אנחנו שואפים להישען על ממשות מרגיעה, אך זוהי לא יותר מאשליה מרגיעה המאפשרת לנו לנוע, לחלום, להתקיים ולתכנן. השיבוש של המתוכנן אורב לנו בכל צעד ובכל מהלך במסכת החיים שלנו. ברמה האישית או החברתית, מצב של אי-ודאות עשוי להוביל לתחושות חרדה או שיתוק. בני אדם במצבים נפשיים מסוימים חווים בכל רגע נתון העדר ודאות, תחושה ש"הקרקע נשמטת תחת רגליהם", חרדה ואימה. כמובן, ככל שעולה חוסר הוודאות, עולה בהתאמה הצורך בשליטה, בספרה הפרטית והציבורית. אנשים מחפשים להיאחז בדברים שמשרים עליהם בטחון, כמו דת או מדע בעוד שמדינות מנסות לפקח על התושבים באמצעות חוקים או מעקב (הצבת מצלמות מעקב בשטחים ציבוריים, מעקב אחר רשתות חברתיות ועוד).
בפסטיבל מוסררה מיקס הקרוב נתייחס לביטויים השונים של מצבי אי-ודאות, מרמת המיקרו – אורגניזמים, גוף האדם והנפש, ועד למקרו – חברות, מדינות וכלכלות; מעולמות מופשטים של שיטות, רעיונות ואמונות, ועד לעולמות הקונקרטיים של גוף וחומר, כל זאת מתוך מפגש עם עבודות אמנות ותהליכי יצירה של אמנים פעילים, החוקרים את עצמם ואת סיבת עשייתם. כל אמן פוסע אל חומרי הגלם של היצירה החדשה שלו מתוך חיפוש, חקר ואי-ידיעה ומתוך שאיפה להגיע לוודאות ולהבנה עמוקה יותר של תכליתו כיוצר. ועדיין, עקרון אי-הוודאות הוא מהותי ליצירת האמנות וליכולתה לתקשר ולגעת בצופה, להשתנות, לשבש את נקודת מבטנו ולהציע ודאות חדשה במצב של קיום בסיסי בחוסר ודאות מתמיד.  
מוסררה מיקס 2018 פורש בפנינו הצעה להלך בנתיבים חדשים שעשויים לקרב אותנו למצב של תודעה ודאית. אין מדובר במסע היוצא מנקודת מוצא אחת, כי אם בתנועה מתוך עמימות מודעת של התמסרות למציאות חדשה, מורכבת, מפתיעה והפכפכה.