מעניין להתבונן על האופן שבו עולם עשיר ורבגוני של יצורים זעירים כמו חרקים, רמשים ושרצים, משפיע על מגוון רחב כל כך של היבטים בתרבות האנושית. אנו מבייתים חרקים, משתמשים בהם לקשט את סביבתנו, מנצלים אותם ואת תוצריהם לצרכינו, מסדירים אותם למען יבולינו ומנהלים חיים לצידם, לפעמים תוך התעלמות מוחלטת ופעמים בסימביוזה ממש.
"מוּסְקָה דּפִּיקְטָה" (Musca depicta, "זבוב מצויר" בלטינית) הוא מוטיב ציורי סימבולי שזכה לפופולריות ברנסנס הולנדי וצפון אירופאי במאה ה־15. תיאור זבוב על דיוקן אדם או בסביבתו סימל את הראוי והמשמעותי במזעריות שביצירות האל. במאות הבאות התפתחה מסורת עשירה של ציורי חרקים על סידורי פרחים, לצד תפוחים עסיסיים או מיני מעדנים שמתוכם מגיחות תולעים. הצגתן של החיות הקטנות המכרסמות בטבע הדומם ובסדר התרבותי, סימנה את נצחיותה של האמנות לעומת הגוף המצייר והמצויר בר־החלוף. ואכן, לאורך תולדות האמנות, במערב ובמזרח, חרקים סיפקו השראה לאמנים רבים שהתפעמו מהופעתם החיצונית ומהתנהגותם הלא שגרתית. העיסוק האמנותי ביצורים אלה משקף את נוכחותם בעולמנו – לא רק בתחומי המדע התעשייה והחקלאות, אלא כחלק מסביבת האדם בחיי היום יום.
השנה בפסטיבל מוסררה מיקס ה־23 נתמקד במיצגים, מופעים אודיו־ויזואליים, עבודות וידאו, הופעות מוזיקה, נויז ומוזיקה חדשה, רובוטיקה ואמנות אינטראקטיביים הבוחנים את האפשרות להתבונן בעולם, גם אם לרגע, מבעד לעיניהם השונות והמשונות של החרקים. העבודות נעות בין היסטוריה ענפה ומצמררת של יצורים שזוחלים מן החושך ומאתגרים את מבטנו למציאות אקולוגית חדשה שדורשת מאתנו להבין איך משק כנפיים של פרפר משפיע עלינו ובוחנות את היחסים שבין האינדיבידואל לקבוצה, המיקרו והמקרו וחיי הלילה אל מול חיי היום. במהלך שלושת ימי הפסטיבל ירקמו האמנים והאמניות המשתתפים ביטויים חדשים ליחסים שלנו עם עולמם הפנטסטי של החרקים.